פסק-דין בתיק ת"א 4311-08

נתוני רקע ועובדות:

1.         התובע, יליד 1968, עבד כמנהל משמרת בתחנת רכבת  ישראל בנהרייה. ביום 22.3.05 החליק התובע בתחנת רכבת  ישראל במדרגות אשר היו רטובות וחלקלקות. התובע נפל ונחבל בעיקר בידו השמאלית (להלן: "התאונה"). התובע הגיש תביעה זו כנגד הנתבעים לפיצויים עפ"י פקודת הנזיקין (נוסח חדש) בגין הנזקים שנגרמו לו.

2.         ביום 10.03.10 המציאו הצדדים הודעה על הסכם פשרה חלקי בו הנתבעים הגיעו להסדר עם התובע על פיו לסילוק מלא ומוחלט של תביעתו נשוא תיק זה הוא יפוצה בסך כולל של 21,000 ש"ח כולל שכ"ט עו"ד והוצאות משפט. הנתבעים והצדדים השלישיים השאירו את שאלת חלוקת האחריות ביניהם לבין עצמם לבית המשפט כאשר פס"ד יינתן על בסיס החומר שבתיק בנוסף לתצהירים וסיכומים.  ביום 11.03.10 קיבל הסכם הפשרה החלקי תוקף של פס"ד חלקי.

תצהירי וסיכומי הצדדים הוגשו, ועת להכריע במחלוקות שבין הצדדים שנותרו בתיק.

טענות נתבעת מס' 1

3.         נתבעת מס' 1 (להלן: " רכבת ישראל") טענה כי חובת הזהירות המושגית שחלה עליה כבעלת המקרקעין מולאה בכך שהתקשרה עם חברה קבלנית מקצועית שתפקידה לבצע עבודות ניקיון (נתבעת מס' 2 וצד שלישי מס' 1 - להלן: " החברה  הקבלנית"). רכבת  ישראל התקשרה עם החברה הקבלנית על פיו נטלה זה האחרונה על עצמה את האחריות לכל עבודות הניקיון ברכבת ישראל ואת האחריות המשפטית לכל נזק שייגרם עקב אי מילוי חובותיה. החברה הקבלנית מחזיקה במקום עובדי ניקיון שתפקידם לדאוג לניקיון התחנה, לרבות המדרגות המובילות למעבר התת -  קרקעי, באופן שוטף. אזור המדרגות המובילות למעבר התת - קרקעי, בו ארעה התאונה, היה בפיקוחה ובשליטתה של החברה הקבלנית והיא אשר הייתה אמונה על כך שלא יהיו מכשולים כגון לכלוך או מים, אשר יפריעו לדרכי הגישה והמעבר. מחובתה הייתה לדאוג לניקיון שוטף של המדרגות וייבוש המקומות הרטובים במועד. לפיכך, רכבת  ישראל סבורה כי האחריות לנזקי התובע רובצת במלואה על החברה הקבלנית, אשר מבחינה טכנית יכולה וצריכה הייתה לצפות את התרחשות התאונה, שכן ברור כי כאשר ישנה מדרגה רטובה במקום סואן כמו תחנת רכבת ישראל, ישנה סכנה של החלקה והדבר נמצא בגדר הצפיות הקונקרטית.

עוד לטענתה, לחברה הקבלנית יש גם התחייבות חוזית לקבל על עצמה כל אחריות הנובעת מרשלנות עובדיה או כתוצאה מעבודתה כקבלנית ניקיון, כפי שקרה במקרה שלפנינו. בנוסף החברה הקבלנית התחייבה לפצות או לשפות את רכבת  ישראל בגין כל תביעה שתוגש ובגין כל נזק שייגרם בהתאם לחוזה. התוצאה המשפטית של סעיפי השיפוי הינה כי החברה הקבלנית נטלה על עצמה לשפות באופן מלא את רכבת  ישראל, נטלה על עצמה לפטור אותה מאחריות או תשלום לגורם כשלהו, וכן קיבלה על עצמה לשפותה באופן שבסופו של דבר לא יגרם לה חיסרון כיס. לא זו אף זו, החברה הקבלנית לא רק התחייבה לפצות את רכבת  ישראל במקרה שתחויב, אלא אף הוציאה עבורה ביטוח המכסה את אחריותה, וזאת אצל הצד השלישי מס' 2 (להלן: "איילון"). לאור האמור רכבת  ישראל טוענת כי סעיפי השיפוי הנ"ל הינם סעיפים מסחריים בין גורמים עסקיים, ויש חשיבות לתת להם תוקף מלא ומחייב.

טענות החברה הקבלנית

4.         לטענת החברה הקבלנית היא אומנם לקחה על עצמה התחייבות חוזית רחבת היקף, אולם התחייבות זו אינה התחייבות מוחלטת או אין סופית, ונדרש כי הנזק יהיה כתוצאה מעבודת הניקיון או קשור אליה. ברור כי לא כל תאונה בתחנת רכבת  ישראל חייבת להיות כתוצאה מעבודת החברה הקבלנית. אחריות החברה הקבלנית מוגבלת לסיטואציות בהן הייתה לה מעורבות כל שהיא במישרין או בעקיפין, על ידי מעשה או מחדל. בנסיבות העובדתיות של המקרה לא הייתה מעורבות של עובדי החברה הקבלנית במעשה או במחדל, במישרין או בעקיפין, אשר קשורה לפגיעה שאירעה לתובע. במצב זה אין תחולה לסעיפים בחוזה המטילים אחריות על החברה הקבלנית.

לטענת החברה הקבלנית היא כלל לא קיבלה דיווח על האירוע לא מהתובע ולא מרכבת  ישראל ודבר האירוע נודע לה לראשונה עם קבלת כתב התביעה, שלוש שנים לאחר קרות האירוע הנטען. אין לה כל תיעוד על אירוע חריג וככל שהדבר נוגע לה, הרי שמילאה אחר הוראות רכבת  ישראל בדייקנות ובנאמנות. החברה הקבלנית טענה כי היא ביצעה את שנדרש ממנה באופן מושלם ולא התרשלה במעשיה. נטען עוד על ידה כי גם את מספר עובדי הניקיון בתחנה קבעה רכבת  ישראל, כך שאם ביקשה לה רכבת  ישראל עובדי ניקיון בכל מקום ובכל זמן, היה עליה לזמין כמות עובדים גדולה מזו שהוזמנה לשטח העצום של התחנה אולם רכבת  ישראל חסכה בעלויות.  

החברה הקבלנית ממשיכה וטוענת כי אף אם החליק התובע כטענתו במהלך ירידה במדרגות במקום בעבודתו, הרי שאין בכך סיכון המטיל עליה אחריות כל שהיא, שכן היא איננה בעלת השליטה במקרקעין אין לה שליטה על פעולותיו של התובע שהיה כפוף להנחיות והוראות רכבת  ישראל. התובע אינו יודע מה סיבת נפילתו ויתכן כי מדובר בנפילה שבשגרה, והטענה כי הייתה במקום רטיבות, אינה מעלה או מורידה לעניין האחריות. ואם הייתה רטיבות במקום, הרי זו רטיבות מינורית.

דיון

שאלת האחריות

5.         ראשית יש לבחון האם הוכחה אחריות של החברה הקבלנית לקרות התאונה.

כידוע, בהטלת אחריות אזרחית בעוולת הרשלנות יש לבחון האם המזיק חב חובת זהירות לניזוק, האם הפר את אותה חובת זהירות והאם הפרת החובה היא שגרמה לנזק. קיומה של חובת הזהירות נבחנת על פי מבחן הציפיות שכולל בחובו שני היבטים: ההיבט העקרוני ובו ניתנת תשובה לשאלה אם ביחס לסיכון מסוים קיימת חובת זהירות מושגית וההיבט הספציפי ובו ניתנת תשובה לשאלה אם ביחס לניזוק פלוני בנסיבותיו של אירוע אלמוני קיימת חובת זהירות קונקרטית (ראה: ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש פ"ד לז (1) 113). לא יכולה להיות מחלוקת כי בנסיבות המקרה שבפני קיימת חובת הזהירות המושגית על החברה הקבלנית. בחינתה של חובת הזהירות הקונקרטית במקרה זה מצביעה כי מבחינה טכנית יכול היה אדם סביר לצפות את התרחשות התאונה, שכן ברור לכל כי ישנה סכנת החלקה כאשר הרצפה רטובה, במקום סואן כמו מדרגות בתחנת רכבת ישראל. באשר לשאלה האם הייתה הפרה של חובת הזהירות סבורני כי יש להשיב על כך בחיוב. אבהיר מסקנתי זו.

6.         אני מקבל את גרסתה של רכבת  ישראל לפיה המדרגות היו רטובות בעקבות עבודת ניקיון במקום טענתה של החברה הקבלנית כי המדרגות היו רטובות כתוצר של טיפת גשם שנזלה ממעיל או נעל נראית דחוקה ומאולצת על פניה. לפיכך הפרת חובת הזהירות מצידה ברורה.

באשר לרכבת ישראל, מחובתה, כמחזיקת התחנה ובעלת המקרקעין, לפקח אחר עבודתה של קבלנית הניקיון, לוודא שאכן מוצבים שלטי אזהרה בעת ניקוי המדרגות או כאשר הן עדיין רטובות וכן שתשמר רמת זהירות ראויה כלפי הנוסעים ברכבת ישראל וכלפי המשתמשים בשירותי התחנה. זאת ועוד, יכול להיות כי יש ממש בטענת החברה הקבלנית כי מספר העובדים שהוזמנו ע"י רכבת  ישראל היה מועט מכדי לאפשר הימצאותם של עובדי החברה הקבלנית בכל רחבי התחנה בכל עת. לפיכך סבורני כי גם רכבת  ישראל לא עמדה בסטנדרט הזהירות הנדרש ממנה כבעלת המקרקעין.

מסקנתי בשאלת חלוקת האחריות הינה כי יש לחלק את האחריות לקרות התאונה והנזק שנגרם לתובע שווה בשווה בין החברה הקבלנית ובין רכבת  ישראל.

כעת יש לבחון את משמעותה של הטלת אחריות זו ולהכריע במחלוקות בדבר הכיסוי הביטוחי ושאלת חבות המבטחת איילון.